תרפיה באומנות

תרפיה באומנות או באמצעות אומנות?

הטיפול באומנות צמחה מתוך מחסור וצורך באנשי טיפול לאחר מלחמת העולם השנייה.
היא ינקה את מקורותיה מהתיאוריות הפסיכולוגיות השונות, התפתחה והסתעפה לזרמים שונים
כיום קימת מחלוקת בין הגישות השונות לתרפיה באומנות.
יש הרואים באומנות אמצעי לקידום הטיפול הוורבלי, להעמקת התכנים הלא מודעים כפי שעושים באמצעות האסוציאציות החופשיות והחלומות בגישה הפסיכואנליטית. יש הרואים בעשייה האומנותית עצמה גורם מרפא. לטענתם היצירה והחוויה שבעבודה עם חומרים שונים היא שיוצרת שינוי תפיסתי , חוויתי ורגשי באדם, היצירה מהווה מראה למה שמתחולל בנפשו של האדם בנפשו ולכן חווית היצירה עצמה מרפא.
גישות שונות בתרפיה באומנות היוצאות מפילוסופיות שונות ואסכולות פסיכולוגיות שונות מתייחסות לסוגיה זו באופן שונה. הגישה הפנומנולוגית רואה באומנות כלי מרפא.
מאמר זה אסקור את מקורותיה ועיקריה של הגישה הפנומנולוגית ודרכי הטיפול באומנות לפי גישה זו.


סקירה היסטורית

התרפיה באומנות החלה לאחר מלחמת העולם השנייה באירופה ובארה"ב.
היו שהקדימו את זמנם ושילבו אומנות בטיפול הפסיכולוגי כבר בתחילת המאה ה20,
למשל: יונג נתן למטופלו לצייר בזמן הטיפול ובעצמו עסק באומנות להבנה וריפוי עצמי.
מאז צמחו גישות שונות לתרפיה באומנות, רובן צמחו מתוך הפסיכולוגיה.
הגישה הפסיכואנליטית לתרפיה באומנות צמחה מתוך הפסיכולוגיה הפסיכואנליטית, התפתחה בשנות ה60-70 וממוביליה היו קרמר ונאמברג.
גישת יחסי האובייקט בתרפיה באומנות התפתחה מתוך הפסיכולוגית יחסי האובייקט, בשנות ה80- וממוביליה היו רובינס , פלימינג ולואיס.
הגישה היונגיאנית לתרפיה באומנות צמחה מתוך הפסיכולוגיה היונגיאנית, התפתחה בשנות ה70-80 וממוביליה היו הנדרסון, סליגליס וויטאלס.
גישות הגשטלט והפנומנולוגית לתרפיה באומנות צמחו מתוך הפסיכולוגיה ההומניסטית , אקזיסטנציאליסטית והגשטלט, התפתחו בשנות ה80 וממוביליהן היו רהין ובוטיסקי.( רגב, 2000).