המפגש בין תרפיה באומנות ותרפיה בטבע

תרפיה עם אמנות בטבע

השילוב של עבודה יצירתית מתוך החומרים הקיימים בטבע והמסע בטבע מאפשרים העצמה של שני התחומים ויצירת משהו חדש ,תהליך חזק ועוצמתי פי 2 .
כשאדם או קבוצה מתבקשים ליצור יצירה מחומרי הטבע נוצר דיאלוג מאוד חזק בין האני הפנימי לשטח, לטבע החיצוני.
היצירה בטבע נותנת לאדם תחושה שהוא חלק מהבריאה, מהטבע מהיצירה האלוהית , הוא יכול לתרום ולהיתרם , הוא משאיר משהו אחריו ,אמירה, מסר .
הטבע יכול לפעמים לעורר באדם את תחושת קטנותו ואפסיותו מול עוצמת הטבע, ביצירה בטבע ומחומרי הטבע האדם חש שהוא פחות קטן ובר חלוף ,יש לו אמירה , נוכחות ויכולת להשפיע, להיות, להשאיר את חותמו בעולם. המטופל הופך להיות חלק מהטבע/היקום ולא בודד ומנוכר. הוא יכול לחוות עצמו כתורם ויוצר בונה בטבע ולא רק אשמה כי הוא הורס ומזהם את הטבע, מרוחק ממנו ומעצמו.

רוב היום האדם נמצא במגע עם חומרים מתועשים – פלסטיק, מחשב, כלים שנעשו ביצור המוני זהה ללא נגיעה אישית ואנושית ,דבר היוצר ניכור רב בין האדם לעולם החומרי שסביבו, (אם המחשב מתקלקל אפשר להחליפו באחר, אין לנו קשר אישי ורגשי עימו),במגע עם חומרים טבעים לעתים בני מאות ואלפי שנים עם צורה וטקסטורה ייחודית רק להם, האבן שאנו מרימים נוצרה בתהליך ארוך של מסע והתגלגלות מההר לנחל, של ניתוק מהמקור שלה והפיכה למשהו חדש ואחר עם הזמן והדרך שעברה , יש לה צבעים וטקסטורה ייחודיים שאין שני לה יש לה אופי אישי,הבוץ או החימר הוא תוצר של בליה מתמשכת של חומר שהיה פעם סלע קשה ועכשיו הוא חומר רך ביד היוצר, הענף שנסתכל בו מקרוב נראה את קליפתו והסדקים והצלקות שהזמן ,הרוח, הגשם וחיות השאירו בו, יש לו סיפור אישי, ההתבוננות והיצירה עם החומרים שאנו פוגשים בטבע מחבר אותנו לחלקים הרבגוניים, האישיים, הצלקות ,המסע בזמן, השינויים, הקשה שמתרכך וייחודיות שלכל אחד מאיתנו.

במסע טיפולי שעשיתי עם קבוצת מבוגרים בחר כל אדם אבן שמצא בקרבת מקום ושיתף עם הקבוצה למה בחר באבן זו ?מה משך אותו לאבן ספציפית זו? במה האבן דומה לו? מה היא מסמלת עבורו? כל מטופל תחבר לאבן אחרת ושונה ששיקפה עבורו משהו מעצמו. אחד המשתתפים בחר אבן חדה ודיבר על החלק החד, הציני והדוקר שבו, אחר בחר אבן חלקה ,עגולה , צוננת ומושלמת בעיניו ודיבר על הפנטזיה שלו גם להיות חלק,רגוע ,קר רוח ושלם כמוה. משתתף נוסף בחר אבן עם חורים ודיבר על החללים שיש בנפשו והבדידות.... האבנים אפשרו השלכה רגשית ושיתוף בעולמם הפנימי בדרך סימבולית , כפי שנהוג בתרפיה באומנות ( להשתמש בסימבולים ויזואליים לשיקוף עולמינו הנפשי). לכל אבן ולכל אדם הטקסטורה, הצורה, הקושי ,המרקם והטמפרטורה הייחודית לו.

החומריות הטבעית שיש לחומרים בטבע,כגון:חול ,אדמה, אבן, עץ, צמח, מאובן, אש, שלד של חייה ועוד, מחברים את האדם למקום הראשוני,טבעי, אלוהי, יצרי,חומרי ,חושני , יצרתי,יצרני.
תחושה של יצירה של יש מאין מעוררת ברבים התרגשות והשתהות.
יצירת המגע הפיזי עם חומרים טבעיים אילו יוצר קשר אישי ונפשי עם חומר, העצמה אישית וקשר רגשי.החומרים הטבעיים הם כמונו- גם אנו חומר טבעי , בניגוד לחומרים התעשייתיים,קרים והמנוכרים שעוטפים חלק ניכר מחיי היום יום המודרני שלנו. מטופלים ציינו את ההפתעה של " איך מכלום יצרתי משהו כל כך מיוחד", רבים התקשו להיפרד מהיצירה שיצרו בטבע , חלקם רצו לקחת אותה עימם, חלקם צילמו אותה כדי שתישאר קימת עבורם, וזאת מכיוון שביצירה אנו משאירים משהו מעצמנו בתוכה, אנו מושקעים בה רגשית , היא מסמלת עבור האדם משהו מעולמו הפנימי . במסע בטבע שעשיתי עם קבוצת נוער למדבר (פרסת נקרות), התבקש כל אחד ללכת למקום מבודד (אך לא רחוק מידי), לשבת עם עצמו בדממה זמן מה , אחר כך להסתובב קצת בסביבתו הקרובה ולמצוא אובייקטים , חומרים ועצמים שונים , ללא יצירת קשר עם אחרים, לחזור למקומו (רצוי בצל) וליצור באופן ספונטאני ייצוג של תחושותיו. קבענו להיפגש חזרה בנקודת המוצא כשהשמש תהיה במרכז השמיים (לאחר כשעתיים) מכיוון שהורדנו את השעונים כי רצינו לחוות את הזמן הטבעי.

לאחר ההתכנסות ואכילת צהריים בדממה עברנו יחד דרך כל המקומות והיצירות שבחרו חברי הקבוצה ושמענו את החוויות השונות שעברו. השיתוף היה מרגש עלו תכנים אישים וקבוצתיים , היצירה בטבע אפשרה לחלק מהמשתתפים לומר דברים שיתכן ולא היו מעיזים לפתוח בפורום וסיטואציה אחרת, הסבב נמשך כמעט עד השקיעה וההליכה אחר כך לנקודת הלינה הייתה אחרת ,נוצרה אינטימיות ותחושת אחווה מיוחדת לקבוצה.
למחרת בבוקר, היה הרבה שקט, שיחות המשך של קבוצות קטנות על התכנים שעלו, והייתה תחושה שהקבוצה והבודדים בה עברו חוויה מאוד חזקה ומעצימה , בערב מסביב למדורה הייתה תחושה של התעלות ושמחה , תחושה של הקבוצה כשלם הגדול מסכום חלקיו, של ביחד שבטי ,אחוות אחים, אכפתיות וערבות הדדית.
אכן נוצרו שינויים בדינאמיקה הקבוצתית ואצל חלק גדול מחברי הקבוצה.

דוגמאות: אלי (שם בדוי) ילד גבוהה , רזה , ממושקף ושקט , חובב מחשבים שנחשב ל"חנון" של הקבוצה. בתחילת המסע חשש מאוד מחרקים ודברים בלתי צפויים בטבע , ביצירתו יצר ספיראלה מאבנים וענפים יבשים, במרכז הספיראלה היה זרע וניצן מציץ ממנו, בשיחה סיפר שהוא חשב תמיד שכל חייו זה המחשב, אבל עכשיו גילה הנאה ביצירה מאבנים וחול, תיאר איך כשישב תחילה בשקט התמלא חרדה מעקרבים ונחשים... ואיך לאט לאט החל להירגע וליהנות מהשקט והלבד, בלי התחושה שכל הזמן מסתכלים עליו, בוחנים אותו או צוחקים עליו, איך החל לטייל ולהרים אבנים יפות ללא חשש ואפילו לשיר לעצמו, כשחזר לפינה שלו והחל לסדר את האבנים במעגל וזו הצורה שיצאה לו,לדבריו. שאלתיו האם יצר את הספיראלה מהאמצע כלפי חוץ או מן החוץ פנימה? אלי ענה שמהאמצע כלפי חוץ, אני פרשתי כי לדעתי יש כאן תנועה של היפתחות, של יציאה מן המרכז כלפי חוץ הסביבה, אחד הילדים ציין את הזרע במרכז שהחל לנבוט, לצמוח ולגדול, (לא עוד רק הפוטנציאל שבזרע אל הפריצה החוצה הנביטה מימוש הפוטנציאל הגלום בו), אלי רק חייך במבוכה ואמר "אולי" . בהמשך המסע הקבוצה גילתה אמפטיה וסימפטיה כלפיו , שילבה אותו בפעילויות ואהבה את השקט הפנימי שהקרין, אלי חש חלק מהקבוצה ופיתח כמה קשרים קרובים ואינטימיים.

אני ראיתי את אלי משתנה מול עיני – מזדקף ,מחייך יותר ומביע את דעתו בנושאים שונים בחיי הקבוצה, גילתי ילד נבון, מתחשב ונעים , שביטחונו העצמי גדל בעקבות החוויות שעבר במסע, כאשר היצירה של הספיראלה היוותה נקודת מפנה משמעותית מאוד לדעתי ורגע של תובנה עבור אלי.

נעמה (שם בדוי) נערה שמנמונת, חיכנית ותוססת שתמיד התעניינה בנעשה בחיי הקבוצה ורצתה להיות במרכז, אך בכך משכה אש וכעסים רבים מחברי הקבוצה על שהיא דוחפת את האף שלה לכל מקום. נעמה מצאה אדמה חרסיתית ויצרה ממנו חמר, פיסלה דמות אישה חטובה בישיבה מכורבלת , כמו תנוחת עובר ,פני האישה מוסתרים וחופנים בין זרועותיה, היא הניחה את הפסל על סלע גדול שיצר תחושה שהדמות מאוד קטנה . במפגש הקבוצתי סביב פסלה דיברה על העצב הפנימי שבתוכה והתחושה שהיא דחויה בקבוצה בגלל שהיא שמנה,שהיא לבד על סלע ענק ולא יכולה לרדת ממנו, נוצר דיאלוג קבוצתי כשחברי הקבוצה מנסים להסביר לה שהסיבה שהם דוחים אותה אינה המראה שלה אלא התנהגותה החודרנית והתחושה שלהם שהיא מתערבת בעניינים אישים של אחרים ללא שביקשו את עזרתה, זו הייתה שיחה קשה ונעמה בכתה ,כמה בנות ניגשו לחבקה , הייתה שתיקה ארוכה ובסופה נעמה אמרה שתשתדל לשים לב להתנהגותה, כמה בנות ציינו גם את תכונותיה הטובות –
את נדיבותה, רגישותה לאחר וטוב ליבה,אני צינתי שכולנו יושבים עכשיו במעגל סביב הפסל שלה, מקיפים אותו כמיכל והוא במרכז . במהלך אותו ערב נעמה הייתה שקטה יחסית אך בהמשך חזרה חיוניותה אך גם חל שינוי בהתנהגותה, למרות שמדי פעם היו צרכים חברי קבוצה לבקשה לא להתערב בענייניהם , ונעמה הייתה מסוגלת לקבל זאת ללא תחושת דחייה, גם חברי הקבוצה למדו משהו על תקשורת אמפטית והצבת גבולות כשנדרש.

סיכום
המפגש של תרפיה באומנות והתרפיה בטבע מוציא את שני התחומים נשכרים, הם מוספים , משלמים ותורמים זה להעצמתו של זה.
התרפיה באומנות יוצאת מחדר הטיפולים הדיסקרטי והסטרילי אל המציאות אל הטבע חסר הגבולות , הפראי ,הלא צפוי, היצרי והיצירתי ובכך מאפשרת לתרפיה באומנות לקצר תהליכים ולמטופל לפגוש עוצמות נסתרים וראשוניים שבו.
התרפיה בטבע מקבלת עוד כלי נוסף להתחברות בין האדם לטבע ולטבעו הפנימי.
היצירה בטבע נותנת לאדם דרך להביע עצמו בטבע ולא רק להרגיש נתרם ,לוקח, מבקר בטבע אלא חלק מהטבע , גם נותן וגם מקבל -הדדיות, בונה ותורם ולא רק הורס, יוצר בו,משאיר מתנה.
היצירה בטבע יוצרת חיבור חזק ומעצים בין האדם לטבע ובין האדם לבין עצמו.