מטפלת באמנות - הגישה הפנומנולוגית

שיקוף בשפת האמנות

בגישה הפנומנולוגית היצירה משקפת את חווית עולמו של המטופל כאן ועכשיו ומלמדת על מצבו הנוכחי.   מטפל הפנומנולוגי ישתמש בשפה של תיאור התופעות הניצפות על הדף וסדר עשייתם, ישתמש במושגים מתוך השפה האומנותית למשל: "ראיתי שהסתכלת על הדף הריק כמה דקות, לאחר מכן לקחת צבע חום ויצרת קו בסיס צמוד לשוליים התחתונים של הדף, אחר כך עשית קו תכלת בשולים העליונים של הדף",       ( המטופלת יצרה לעצמה מסגרת/ מרחב מוגן)"ובמרכז הדף יצרת דמות אחת גדולה, מהבסיס עד ס"מ מתחת לקו השמים בסגול, תחילה צבעת את חלקה התחתון של הדמות בצהוב וחלקה העליון, מהמותניים, בסגול ואחר כך כיסית את כל הדמות בסגול. שאר הדף נשאר ללא צביעה , לבן".

כאשר אנו מתארים למטופל את יצירתו באופן תיאורי נטול שיפוט או דעתה שלנו על היצירה אנו מאפשרים מספר דברים :
1) דיאלוג ישירות עם הלא מודע של המטופל המבין באופן חוויתי וסימבולי את המשמעויות גם אם המודע של המטופל עדין לא מבין זאת באופן קוגניטיבי,
2)תיאור נטרלי המאפשר למטופל הסתכלות נוספת מרוחקת יותר ביצירתו (כאובייקט עצמאי ונפרד ממנו),
3) תיאור לא ביקורתי או אסטטי ( האם היצירה יפה...)
,4) העלה לתודעה את משמעויות יצירתו בעוד מדיום- המילולי אך עדין לא פרשני.  

את תהליך היצירה יתאר ויפרש תחילה המטופל, את המשמעות של הצבעים עבורו , הצורות...  שהרי חוויותיו סובייקטיביות. למשל: אם צייר עיגול אדום קטן בפינה  ולי זה נותן תחושה של  בדידות אין זה רלוונטי, זו חווית עולמי, עלי לברר מה משמעות העיגול, הצבע האדום והמיקום שלו עבור המטופל. רק אחרי שהמטופל ייתן את פרשנותו יהיה דיאלוג וניסיון לבדוק האם יש משמעויות נוספות, בשלב זה המטפל ישתף גם מחוויותיו, תחושותיו , הבנותיו והיכרותו את המטופל ויצירתו , יתכן שבשלב זה יעלה מושגים  מעולם הפסיכולוגיה.