תרפיה באומנות או באמצעות אומנות?

עיקרי המחלוקת

במחלוקת בין תרפיה באמצעות אומנות לתרפיה באומנות הגישות היוצאות מהגישות הפסיכואנליטיות ויחסי האובייקט שמו דגש על האומנות כאמצעי להגעה לחלקים העמוקים והלא מודעים של הנפש כדי לאפשר עיבוד ורבלי של היצירה,לטענתם האומנות מהווה כלי עזר לפסיכותרפיה, אך לא בהכרח הפסיכותרפיה עצמה. לעומתם היוצאים מהגישות ההומניסטיות , אקזיסטנציאליסטיות – תרפיות באומנות לפי גישות הגשטלט והפנומנולוגיה ראו באומנות עצמה כלי טיפולי.
הם האמינו כי התהליך היצירתי שכשלעצמו מהווה תהליך מרפא, שהאומנות מהווה קתרסיס ,פורקן.
האומנות מהווה אפשרות להתנסות בחוויות חדשות ומתוך כך בתפיסות עצמי חדשות.
היא מאפשרת למטופל להתחבר לכוחות שלו, ליכולת שלו ליצור/לברוא דבר חדש , לשלוט בחייו ולשנות דברים בעולמו. לפי גישה זו האומנות היא חוויה מתקנת ומעצימה.
האומנות מאפשרת התמודדויות חדשות עם המציאות בעזרת ההתנסויות החדשות בחומרי האומנות.
דרך היצירה יש חיפוש , התנסות , התמודדות עם תסכולים ומציאת דרכים יצירתיות לפתרונן.
לפיכך ,לטענתם, היא מהווה כלי מרכזי בפסיכותרפיה.
מתוך הגישות השונות לתרפיה באומנות עולה גם אופן הטיפול, תפקיד המטפל, סידור החדר ועוד.